SOS-כפר ילדים – הרמן גמיינר ותהומות "הסמכות הטובה"

לאחר המלחמה סיפק הרמן גמיינר את הכמיהה לשלטון הטוב. אך האם הטוב יכול לשלוט?

FALTER 44/2025, 28.10.2025

ובכן, הנה גם הרמן גמיינר. גם מייסד SOS מואשם בהתנהגות בלתי הולמת. על פי הנטען ביצע "מעשים בלתי הולמים" בלפחות שמונה נערים. כנראה ההאשמות כה אמינות עד שהארגון לא יכול היה עוד שלא לפרסם. ההנהלה החדשה, הנאבקת על אמינות ומוניטין, החליפה – כשלא הייתה ברירה – אסטרטגיה: מטיוח לפרסום.

היה זה ה-Falter שחשף ראשון מקרים של התנהגות בלתי הולמת של אנשי חינוך בכפרי SOS. הביצה שנחשפה התגלתה עמוקה יותר ויותר. עד שהגיעה גם למי שכל העולם חגג כ"ידיד ילדים גדול".

לאחר המלחמה, כשגמיינר ייסד את הכפרים, היה הצורך בדמות כזו רב. לאחר חוויית סמכות פשיסטית הייתה כמיהה גדולה למשהו אחר. לא שהכמיהה לסמכות התפוגגה – אך כעת הייתה אמורה להיות סמכות טובה. הומניזם טהור נראה כמספק אידיאלי. דמות המייסד של כפרי הילדים הציעה לא רק לידה מחדש של דימוי משפחתי, אלא גם את עצמו כאב טוב.

ההומניזם בקדמת הבמה הדחיק את החריגות אל מאחורי הקלעים. וכך מתברר – שוב – שלסמכות יש תמיד צד הפוך. האב הקדמון הפרוידיאני מופיע מאחורי דמות "ידיד הילדים הגדול". אותו אב קדמון המחבר כוח עם הנאה חסרת רסן.

בכל דמויות האב "הטוב" חוזרת בדיוק אמביוולנטיות זו ומושכת התעוררויות ותקוות שוב ושוב לבוץ.

דוגמה לכך היא אוטו מיל, שסילף את מהפכת האינטימיות. אחד מחלוצי החינוך האלטרנטיבי, גרולד בקר, ביצע זאת בסתר. אפילו ההתרחקות מהסמכות ייצרה, במקום שבו יצרה שוב דמויות יוצאות דופן, אותו דפוס – התנהגות בלתי הולמת בתלמידים.

היום, כשכל ארסנלי התקווה נראים מותשים, מתרחש דבר אחר. המנכ"לית החדשה מנסה כעת עיקרון שונה: "מבנים עכשוויים", "הגנת ילדים מודרנית", "היררכיות שטוחות" – כלומר הארגון במקום אישיות עליונה.

אך האם אין בכך משהו מתגנב? האם פירוש הדבר שגם בעתיד מצפים למעשים בלתי הולמים כאלה?