SOS מכפר הילדים

אנשי חינוך בכפר הילדים SOS מוסבורג בקרינתיה צילמו עד לפני שנים ספורות ילדים במצב חשוף, נעלו אותם בצורה בלתי הולמת. הארגון ידע, אך הסתיר את כל הראיות

תחקיר, FALTER 38/2025, 16.09.2025

התצלום מראה ילד קטן. הוא עומד על מגרש משחקים, לובש חולצה אך ללא מכנסיים, אזוריו האינטימיים חשופים. איש החינוך שצילם את התמונה יכול היה לראותה בכל פעם שפתח את המחשב הנייד הפרטי שלו. התמונה שימשה כרקע שולחן העבודה.

על הדיסק הקשיח שמר האיש תמונות נוספות במצב חשוף של ילדים קטנים, כמו תקריב של נערים העומדים באמבטיה. לאחר שעות העבודה לקח איש החינוך ילדים לדירתו הפרטית.

אשת חינוך נעלה ילדה כל לילה לבד בחדרה במשך שלוש שנים. ילדים נענשו במניעת מזון. אשת חינוך נתנה להם רק פריכיות אורז, את מי השתייה קיצבה. במקלחת צפתה בילדים, „כדי למנוע שתייה בסתר". היא פירקה את הברז. על פי החשד נשכה את הילדים.

דלתות חדרי השינה של הילדים היו מקובעות בחבלים. מי שהיה בפנים יכול היה להציץ החוצה, לצאת היה בלתי אפשרי. והיו ילדים שקובעו באכזריות לרצפה. מאות פעמים.

כל העינויים וההתנהגות הבלתי הולמת לא התרחשו בתקופות אפלות שחלפו. הם התרחשו בלב אוסטריה, במוסד נערץ הממומן בתרומות: כפר הילדים SOS במוסבורג, קרינתיה. מנהל הכפר הכיר את המצב, סבל אותו ועל פי עדויות ומסמכים שבידי ה-Falter היה בעצמו אלים.

למסקנה זו מגיע מחקר משנת 2021, המצוי בידי ה-Falter ואשר תוכנו המזעזע טוייח במשך ארבע שנים. המחקר עדיין תחת מפתח והודלף ל-Falter בעילום שם. מחברי המחקר מדברים על „מערכת של התנהגות בלתי הולמת בכפר הילדים".

בהנהלת SOS גרם המחקר לבהלה. לכן נעלם בתיקייה. ההנהלה הטילה „סודיות מוחלטת".

SOS הוא מעין נכס תרבותי אוסטרי. כולם מכירים את מכתבי התרומות עם הלוגו הירוק. הכפר הראשון נפתח על ידי המחנך הרמן גמיינר ב-1951 באימסט, טירול. כיום יש 572 כפרי ילדים SOS ברחבי העולם. כ-35 מיליון אירו תורמים האוסטרים מדי שנה ל-SOS. באוסטריה נהנה הארגון ממוניטין טוב. כעת זה נגמר.

האירועים שה-Falter חקר מראים את מאחורי הקלעים של SOS: בין התדמית שהארגון מציג לבין המציאות האכזרית בכפר מוסבורג נפערת תהום עצומה. האחראים אינם רק גלגלים קטנים, אלא גם ההנהלה המשולשת. הם מכירים את המחקר שנים. על פי עובדים הם מתעלמים מהמלצותיו ברובן עד היום.

על מעטפת המחקר מופיעים מזמיניו: היידי פוקס, מנהלת אזור דרום דאז, ואליזבט האוזר, חברת ההנהלה דאז. ההזמנה ניתנה למכון לחקר גברים ומגדר בגראץ. 600 מערכי נתונים נותחו. במומחיות בת 100 העמודים חושפים המחברים ללא רחמים את מה שהתרחש כביכול בכפר מוסבורג בין 2008 ל-2020: התנהגות בלתי הולמת, השתקה, שתיקה. ומערכת פטריארכלית סגורה המגינה על מבצעים ומסכנת ילדים.

כ-80 ילדים בין שנתיים ל-21 חיים בכפר SOS מוסבורג. שבילים צרים מחברים בין 14 מבני המגורים. מגרשי משחקים, עצים עתיקים ומתקן רכיבה נראים כאידיליה. אך כאן נוצרה קרקע פורייה להתנהגות בלתי הולמת.

„בכפר הילדים SOS מוסבורג שררה תרבות שעודדה, ייצרה, כיסתה ושיחזרה התנהגות בלתי הולמת במישורים רבים", קובע המחקר. שלושה אנשים עומדים במוקד הביקורת: אשת חינוך לשעבר, עובד בכיר לשעבר והמנהל לשעבר של הכפר עצמו.

המזעזע: ההתנהגות הבלתי הולמת לא רק שנסבלה, היא „נדרשה" כשיטת חינוך. „חריגות פיזיות היו דבר שבשגרה", מתאר עובד.

מאז הקמתן מבוססות כפרי הילדים SOS על עיקרון פשוט: הילדים צריכים לגדול בסביבה משפחתית „שהוקצתה על ידי האל", עם אם ואב. האם התחליפית הקריבה את כל כוחה לילדים. הכשרה חינוכית לא נדרשה: „אהבת אם אינסטינקטיבית", כפי שכינה אותה גמיינר, הייתה חשובה מחינוך.

האב התחליפי היה מנהל הכפר. הוא דאג לסדר ולציות, במידת הצורך גם תוך שימוש ביחס בלתי הולם. במוסבורג מומש הרעיון המקורי עד 2020. גברים ישבו בתפקידי ניהול, לעתים קרובות ללא מומחיות חינוכית. נשים טיפלו בילדים.

מרשים במיוחד המקרה של אם כפר ותיקה. היא התעללה בילדים. האישה גרה בתחילת שנות ה-2000 עם ארבעה ילדים בבית 16. היא נעלה את הילדים בחדריהם. בחבלים קיבעה את הדלתות כך שנפתחו רק ברווח צר. את התנהגות הילדים סנקציה במניעת מזון. ברז המים פורק. את כיסי מכנסי הילדים תפרה, כנראה מתוך התעללות טהורה. אם נרטבו הילדים בלילה, נענשו בבוקר.

המנהל ידע מסבלם של הילדים. הוא לא עשה דבר, להפך: במשך שנים התעלם מתלונות פנימיות וכיסה את מעשי אשת החינוך. רק תחת לחץ חיצוני התערב. הוא סיים את יחסי העבודה עם העובדת – והעניק לה תעודת עבודה ללא דופי. כך מצאה במהרה עבודה בגן ילדים ממלכתי.

גם עבור הילדה שעברה טראומה חוזרת מביקורי אם הכפר לשעבר, ההתנהגות הבלתי הולמת לא הסתיימה. האם התחליפית החדשה המשיכה להתעלל בה. מגיל 13 עד 16 נעלה את הנערה כל לילה.

שלילת חירות, תזונה לקויה ועונשים סדיסטיים היו רק חלק מההתנהגות הבלתי הולמת במוסבורג. איש חינוך פגע ככל הנראה במרחב האינטימי של הילדים. בשנת 2016 צילם את הילדים במצב חשוף במחנה הקיץ האיטלקי קלדונאצו. הוא שמר את התמונות במחשבו הנייד הפרטי. המנהל ידע על התמונות, גם דרג הניהול שמעליו היה מעודכן. האחראים המעיטו בחשיבות התמונות.

האיש יצר "מצבים" שבהם היה לבד עם הילדים. שוב ושוב הושיב ילדים על ברכיו, בהה בהם או ליווה אותם במקלחת. לקח ילד לביתו. התירוץ: הילדים באים אליו ברצון.

גם לאירועים של איש חינוך זה לא היו השלכות משפטיות. באוקטובר 2016 נפרד בהסכמה מכפר הילדים – גם הוא קיבל תעודת עבודה ללא דופי. המנהל רצה פתרון מהיר ולא בירור.

המחקר מקדיש עמודים רבים לתפקיד המנהל. הוא מתואר כפטריארך, כ"איש כוח שסגר ופיקח על הכפר". היה לו מוניטין של "בלתי ניתן לפגיעה". הוא עמד מנגד מול ההתנהגות הבלתי הולמת של עובדיו. על פי המחקר הוא פרץ דלתות, הכה ילדים ואיים עליהם.

מערכת זו החלה להתפורר רק ב-2020. שוב הגיע הדחף מבחוץ. ילד כפר לשעבר האשים את מנהל הכפר בהתנהגות בלתי הולמת במחנה קלדונאצו. הוא הושעה. מחוסר ראיות לא התקיים משפט.

מדינת קרינתיה הטילה במאי 2020 איסור קליטה זמני. היידי פוקס, המנהלת האזורית החדשה, יזמה מחקר באפריל 2020. שלושה חודשים לאחר מכן הזמינה יחד עם אליזבט האוזר את המכון לחקר גברים ומגדר לבצע את המחקר. אך במקום לנקות סוף סוף, שמו האחראים את המחקר במגירה.

לפחות: בקרב חלק מהעובדים מעוררת ההסתרה ביקורת. עובד מאשים את ההנהלה בחוסר מעש.

„תוצאות המחקר מראות שבאתר מוסבורג אירעו טעויות ושלא תמיד יכולנו להבטיח הגנה מלאה על ילדים", נכתב בהודעת SOS. התוצאות הועברו להנהלה והשפיעו על צעדי פיתוח.

אך המלצה חשובה של המחקר – התמודדות פתוחה עם האירועים – לא יושמה. SOS עושה בדיוק את מה שהמחקר מזהיר מפניו: הארגון מסתיר את טעויותיו.

השילוב של היררכיות פטריארכליות נוקשות, עומס יתר, היעדר אפשרות לדווח בבטחה על מעשים, וחינוך המבוסס על שליטה, הפכו את חיי היומיום לעינוי. תפיסות חינוכיות מודרניות היו קיימות „רק על הנייר".

גם רשויות הפיקוח, שמחובתן לפקח על הכפרים, תרמו לכך „שמערכת ההתנהגות הבלתי הולמת בכפר SOS מוסבורג יכלה להתקיים זמן רב".